אז למה מנשא? על חשיבות המגע

מאת אורית סופר, בעלים ומייסדת אתר המנשא הנכון, מדריכת מנשאים מאז 2006

יכול להיות שגם לך יצא לשמוע הערות, בדרך כלל מאנשים מבוגרים בסביבתך (מי אמר הדודה המעצבנת?) בסגנון ״ אל תרימי אותו, הוא יתרגל!״ ״עד מתי הוא יהיה עליך, עד הצבא??״ והפנינה הכי נפוצה, ״לא צריך לגשת אליו כל פעם שהוא בוכה, הוא יהיה מפונק״.

לפני כמה עשרות שנים אפשר היה למצוא עצות מהסוג הזה ברוב מדריכי ההורות. ההורים שגידלו את התינוקות שלהם בלי להרים ובלי לחבק אותם רצו בדיוק כמונו, להעניק לילדים שלהם את החינוך הטוב יותר.

אבל אנחנו יודעים היום שאותן עצות היו מבוססות על הנחות שגויות. הפסיכולוגיה והפיזיולוגיה של התינוק נחקרו ונחקרות בעשרות השנים האחרונות והמחקר מספק לנו תובנות עדכניות יותר לגבי הצרכים של תינוקות- כמו למשל, חשיבות המגע, ולמה שימוש אינטנסיבי במנשא תינוקות עונה על שורה ארוכה של צרכים ביולוגיים, היקשרותיים וחברתיים.

הצורך הביולוגי במגע

הורים שנולד להם פג בשנים האחרונות יודעים שברגע שהפג יצא מכלל סכנת חיים, הם התבקשו להגיע לפגייה כדי לעשות לו ״קנגורו״- לשאת את התינוק, עור לעור (ללא בגדים), עטופים ביחד בשמיכה.

״קנגורו״ נכנס כפרוטוקול טיפול רשמי בפגיות בכל העולם המערבי משום שהוכח מחקרית שמגע עור לעור משפר את כל המדדים הפיזיולוגיים האפשריים בגופו של פג- מערכת הנשימה מתפקדת טוב יותר (נשימות ההורה ״מזכירות״ לתינוק לנשום בעצמו), השינה איכותית יותר ומערכת העצבים מתפתחת טוב יותר.

כשמדובר בפג- קנגורו יכול להציל את חייו, או לשפר את היכולת של המערכות הלא בשלות בגוף שלו להתמודד עם החיים מחוץ לרחם. תינוק בריא לכאורה אינו זקוק לקנגורו, חייו אינם בסכנה ומערכות הגוף שלו בשלות, ולכן המחקר לא מתמקד בו. אבל רק משום שעבור תינוק בריא המגע אינו קריטי, לא אומר שאין למגע חשיבות גם להתפתחות פיזיולוגית טובה יותר גם עבורו- להפך.

הקשר בין מגע להתפתחות מוטורית

תינוקות רבים יותר מבעבר מאובחנים כיום עם עיכוב מוטורי שאינו נובע מסיבה מולדת. ידוע כיום ששכיבה על הגב בזמן שינה מצניחה באופן דרמטי את הסיכון ל״מוות בעריסה״ ולכן מומלץ ורצוי להשכיב תינוקות רק על הגב לשינה, ולא על הבטן או על הצד.

הבעיה מתחילה כאשר התינוק, שישן רוב שעות היום, מבלה גם את רוב פרקי העירות שלו על הגב, ואינו מתרגל כמעט בכלל הרמת ראש- הנדבך הראשון של ההתפתחות המוטורית. יש תינוקות שזה לא יפריע להם לעשות וי על כל אבני הדרך ההתפתחותיות- אבל יש תינוקות שההתפתחות שלהם תעוכב וידרש תרגול פיזיותרפי כדי לעזור להם להדביק את הפער.

כשמדובר בתינוק רך, שכיבה על הבטן בערות עשויה להוביל מהר מאד לבכי ולתלונות, ובשינה כאמור יש להמנע מכך לחלוטין. איך אם כן מאפשרים לתינוק לתרגל הרמת ראש למשך פרקי זמן ארוכים, ללא בכי? על ההורה, כמובן, ורצוי במנשא שמאפשר נשיאה ממושכת בלי לעייף את הידיים של ההורה.

הקשר בין מגע לבטחון עצמי

מגע תכוף בתינוק מקושר לרמת גבוהה יותר של בטחון עצמי. מעבר לתחושת הבטחון של תינוק הנתון בזרועות הוריו, מרגיש מוחזק ועטוף, שומע את פעימות הלב של ההורה ומריח את ריחו המוכר, יש היבט נוסף הקשור לבטחון עצמי ויכולות חברתיות, והיא התקשורת שנשיאה של התינוק במנשא מייצרת עם הסביבה.

בעוד תינוק השוכב בעגלה יראה בעיקר את המובייל שתלוי מעליו, תינוק הנישא על ההורה רואה אנשים, והוא רואה אותם בגובה העיניים. הוא רואה את הפנים של ההורה שלו וכיצד ההורה מגיב בהבעות פנים וקולות שונים לתקשורת עם האדם השני. התינוק עצמו זוכה לאינטראקציה עם אנשים המחייכים ומדברים אליו, מגיבים להברות שהוא משמיע ולהבעות פניו. כל זה הוא תרגול של יצירת קשרים חברתיים, המתקיים בשלב שבו התינוק לומד ומטמיע מידע ללא הרף ונוצרות עוד ועוד סינפסות חדשות של למידה במוחו המתפתח.

אם כל זה לא מספיק- דבר נוסף שמתרחש כשהתינוק נישא על ההורה הוא תרגול מתמשך של מערכת שיווי המשקל. בעוד תינוק השוכב בעגלה או בטרמפולינה נמצא במנח סטטי, וכך גם מערכת שיווי המשקל שלו, תינוק שנמצא על הורה שנמצא בתנועה זז בחלל ומערכת שיווי המשקל שלו זוכה לתרגול רב יותר. ולמה זה חשוב?

כשמערכת שיווי המשקל פועלת באופן תקין, היא מאותתת למוח על שינויים במנח והתנועה של הגוף, והמוח מקשר בינם לבין השינויים שחלו בגוף בעקבות התנועה. כשמערכת שיווי המשקל מעבירה אותות שאינם תואמים לשינויים שחלו בגוף, חוסר היכולת של המוח לפרש את השינוי שחל בגוף גורם ככל הנראה לתחושת חרדה.

נשיאה ממושכת מקדמת תפקוד תקין של מערכת שיווי המשקל, ובכך מפחיתה את תחושות של חרדה ותורמת לבטחון העצמי של התינוק, שילווה אותו גם כאדם בוגר.

מגע כמענה לצרכים רגשיים 

עד עכשיו דיברנו בעיקר על היבטים גופניים, אבל מגע עם התינוק נותן מענה גם לצרכים רגשיים. מגע אוהב וקשוב לצרכי התינוק מעודד התפתחות רגשית תקינה, ומקל על התינוק להקשר לדמויות חדשות של מטפלים. מי לא נתקל בתינוק בוכה שנרגע בשניה שבו הרימו אותו? תכלס, אין צורך במחקר כדי להבין שהתינוק אינו סובל מכאב גופני אם עצם המגע הרגיע אותו; היה פה צורך רגשי שקיבל מענה.

מגע ממושך ורציף במנשא, כשהתינוק וההורה נמצאים פנים אל פנים, משפר את היכולת של ההורה לזהות סימנים מוקדמים של אי שביעות רצון. הרבה לפני שתינוק מגיב בבכי על מצוקה גופנית או רגשית, הוא מגיב בהבעות פנים מסוימות, הסטת העין הצידה, התקשחות של הגוף וניואנסים שכמעט בלתי אפשרי להבחין בהם כשהתינוק לא צמוד אלינו.

תצפיות על זוגות של אמהות ותינוקות שנישאו הראו שנוצרה ביניהם תקשורת באמצעות מגע, ולעתים המגע סיפק את המענה המלא לצרכים הרגשיים של התינוק באותו רגע.

ההיענות המהירה לאיתותים לא נותנת מענה רק לאותה מצוקה רגעית, אלא מלמדת את התינוק לצפות לכך שהאיתותים שלו יענו, ולהמשיך לאותת. התינוק לומד שהעולם מבין אותו וקשוב אליו- מסר מחזק ומשרה בטחון שילווה אותו בתת מודע גם בחייו הבוגרים.

יותר מזה: כשמספיק להניח על התינוק יד כדי להרגיע אותו, זה מקל על ההורה שיכול להשקיע מינימום אנרגיה בהרגעת התינוק תוך כדי פעילות אחרת- למשל, טיפול בילד גדול יותר או בעיסוקיו האישיים של ההורה. למעשה, ככל שההורה נושא את התינוק יותר, כך ההורה פנוי יותר לעסוק בדברים אחרים, וצריך להקדיש פחות תשומת לב לתינוק- עצם המגע מספק לתינוק כבר את רוב הצומי שהוא צריך.

הכל טוב ויפה- אבל מה אם כואב לי הגב?

שימוש במנשא מביא איתו שורה ארוכה של הנאות ויתרונות. כאבי גב אינם אמורים להיות חלק מהחבילה הזאת. ההפך הוא הנכון, נשיאה במנשא מעמיסה על הגב הרבה פחות מאשר נשיאה על הידיים- כמובן כאשר מדובר במנשא טוב, נוח ותומך שמתאים לגיל ומשקל התינוק ולמבנה הגוף של ההורה.

אפשר ואף רצוי להנות מהבונוסים הנפלאים של מגע ממושך ורציף בהנאה ובכיף. כדי לקרוא עוד על בחירת המנשא הנכון ושימוש נכון במנשא אפשר לבקר באתר שלנו, או לבוא להתיעצות בקבוצה שלנו בפייסבוק ליעוץ ותמיכה אונליין.