הכירו את הכותבת:
מיכל גרי קואצ'רית, מקדמת אנשים מהמקום
בו הם נמצאים, למקום בו הם שואפים ורוצים להיות באמצעות אימון ממוקד משמעות
עדי אפרתי רסולי היא שם דבר בכל הקשור לתזונה של תינוקות ופעוטות.
ההיכרות שלי עם עדי היא רבת שנים ואני מוצאת שהפעילות שלה ברשת ומחוצה לה, הידע שלה, יחד עם הרגישות לאימהות ותינוקות הם מעוררי השראה.
עדי מנהלת היום עסק עצמאי לתפארת אבל החלה את דרכה המקצועית כשכירה. עדי עשתה שינוי מקצועי ולא הסבה מקצועית כי נשארה במקצוע שהיא למדה, אבל הפכה להיות עצמאית, בשונה מנשים אחרות שבוחרות לעשות הסבה מקצועית ולשנות את תחום התמחותן, למשל הבחירה שלי לעבור הסבה מקצועית ושינוי מקצועי ממתכננת ערים ואזורים לדולה לאחר לידה.
ראיינתי את עדי על המעבר שעשתה ועל התובנות שלה כתוצאה מהמעבר הזה, כדי שנשים אחרות ילמדו מנסיונה ויוכלו ליישם את תובנותיה.
הי עדי, תודה שהסכמת להתראיין אצלי ולהעביר את הידע שלך הלאה לנשים המעוניינות לעשות הסבה מקצועית או שינוי מקצועי. תכלי לשתף אותי מהי ההכשרה שלך?
למדתי בין השנים 2000-2004 תזונה בפקולטה ברחובות.
הגעתי ללימודים במקרה. לפני הטיול הגדול נרשמתי למדעי ההתנהגות וכשחזרתי מהטיול החלטתי שאין לי כוונה ללמוד את זה. במקרה, חברה של אחותי שיתפה שהיא רוצה ללמוד תזונה ולא מצליחה להתקבל. ברגע החלטתי שאני רוצה ללמוד תזונה, כך שההחלטה על הלימודים הללו, לא הגיעה מתוך מחשבה מקדימה. בסוף יוני, ממש כמה חודשים לפני תחילת השנה, הלכתי לפקולטה לחקלאות, נרשמתי והתקבלתי בקלות.
התחלתי ללמוד באוקטובר ועברתי לרחובות. במהלך הלימודים גרתי שם בדירת שותפים. בסיום הלימודים ישנו סטאז', שהוא חלק חובה בלימודים.
התמזל מזלי וקיבלתי סטאז' יחסית מהר, בהדסה עין כרם בירושלים.
זו הייתה חוויה משמעותית בשבילי, גם בזכות מעבר המגורים לירושלים וגם בזכות העבודה המעניינת בבית החולים, כי הסאטז' נעשה בכל מחלקות בית החולים. במהלך ההתנסות הרגשתי שחסר לי הפן הטיפולי של העבודה, שלא קיבל מספיק תשומת לב במהלך הלימודים.
במקביל, עבדתי בסטודיו C , שהיום זה מוזר לי, כי אני לא מאמינה ברצון הזה להרזות בדיאטות. עבדתי גם בג'וינט, בפרויקטים של קידום בריאות, אבל הדבר המשמעותי שקרה בסוף הסטאז' שהגשתי קורות חיים לבית חולים אלי"ן.
בית חולים אלי"ן, הוא בית חולים אורתופדי ונשימתי לילדים ובחרתי לעבוד בו לפני שהפכתי לאימא. אני לא יודע אם הייתי עושה את הבחירה הזו לאחר הולדת ילדיי.
עבדתי באלי"ן כשנתיים ושם נחשפתי לכל הנושא של יחסי האכלה כי הייתה שם מרפאת אכילה. זרקתי את עצמי למים מאוד עמוקים. היה זה תובעני ברמה הפיזית והרגשית כי הייתה לי רק חצי משרה לכל בית החולים, שהיו בו מורכבויות רבות ובנוסף יש בו גם בית ספר.
המקום הזה גורם לי גם עכשיו להתרגשות. היום אני חושבת שהביטחון שלי בעבודה שם היה קשור לחוסר מודעות, כמו שנכנסים ללידה ראשונה ולא מבינים מה עתיד להתרחש.
במהלך התקופה הזו הכרתי את גל, בעלי. בהריון עם ים, בתי הבכורה, העבודה באלי"ן הייתה כבר לא פשוטה לי, גם מכיוון שעברנו לגן יבנה והנסיעות בהריון היו מאתגרות. לאחר הלידה עזבתי את אלי"ן, למרות שהוא עד היום מקום עבודה משמעותי עבורי.
בראשית שיחתנו שיתפת אותי שהרגשת שלא קיבלת מספיק כלים טיפוליים בלימודים. והנה הגעת לאלי"ן מקום שדורש הכלה והבנה של הילד ומשפחתו.
באלי"ן למדתי על פרספקטיבות בחיים. למשל, יש שם חדר שבו מאושפזים ילדים, שהוריהם החליטו לא לגדל אותם, וזה הכניס אותי לפרופורציות על החיים.
מעולם לא דיברתי על כך ומעניין שאנחנו מדברות על כך עכשיו. אני רוצה להאמין שנהגתי ברגישות כלפי הילדים והוריהם, ברור שאם היו לי את המיומנויות של היום, הייתי נוהגת אחרת, אבל שם הבנתי את החשיבות של ללמוד את הילד ואת ההורים שלו. זה היה בית ספר בהמון מובנים. גם כל הנושא של הפרעות אכילה, שהיום הוא מדובר ,אז לא דיברו על כך ולמדתי את זה מהשטח.
מה למדת על עצמך בעבודה באלי"ן?
למדתי שתזונת ילדים היא מאוד אקלקטית ויש בה צדדים שגם אנשי מקצוע אחרים, כמו מרפאים בעיסוק ימצאו בה נקודות השקה וחיבור.
היה לי שם את החופש לבטא את עצמי ויחד עם זאת הבנתי שהמסגרת היא נוקשה ולמרות הרצון שלי והמוטיבציה, יש גבול לעזרה שאני יכולה לתת, מכיוון שלא היו לי תקציבים והמשרה הייתה מוגבלת. במובן הזה העבודה באלי"ן הזכירה לי את הצבא, שם שירתתי כמש"קית ת"ש וגם שם הבנתי את המוגבלות של עבודה בתוך מסגרת נוקשה.
הסיפור והשיתוף שלך מזכירים לי את עולם המשמעות, אני קואצ'רית שמכניסה לאימון האישי את עולם המשמעות. יש אנשים שטוענים שהם מחפשים משמעות אבל לעתים המשמעות מחפשת אותנו. אני מרגישה שאצלך המשמעות חיפשה ומצאה אותך
היא יכלה למצוא אותי כי הלב קורא למשהו מסוים. גם בהיבט האישי, הזוגי והמשפחתי אני מרגישה שאני מתנהגת בהתאם. שלא טוב, אנחנו מתקדמים, לא משלימים עם דברים.
כשגרנו בגן יבנה התחלתי לעבוד כדיאטנית מן המניין בקופת חולים. היה לי קשה שם מכיוון שהרגשתי את כל המורכבות של המערכת: זמן מוגבל, אינסוף מטופלים ורמת מחויבות נמוכה שלהם.
באותן שנים גידלתי בעיקר את שלושת ילדיי. יש לי 3 ילדים בטוח של 4 שנים, הגדולה בת 15 והצעיר בן 11. בן זוגי עבד אז שעות רבות ואני הייתי ההורה שבבית. אלו היו שנים מאוד אינטנסיביות של הורות. שיתפתי חברה בקושי בעבודה בקופת חולים והיא נתנה לי עצה חכמה, שכל עוד הילדים קטנים להישאר שם ולאחר שהם יגדלו קצת והאינטנסיביות בבית תפחת, לעשות את השינוי ולחפש את המקום היותר עצמאי.
וזה מה שהיה. כשטל, צעיר בניי היה בן שנה, עזבתי את קופת החולים למשהו יותר עצמאי.
מה זה ה"משהו" הזה?
זה להביא את הקול שלי, של איך אני תופסת יחסי האכלה. כשטל היה בן 9 חודשים, כתבתי בלילות מדריך להזנת תינוקות. היום, אני לא זוכרת אפילו שעשיתי את זה. זה היה משהו שרוצה לצאת החוצה.
איך הייתה ההתחלה של השינוי המקצועי?
יום אחד כתבתי פוסט במאמאזון, קבוצה בפייסבוק – מי רוצה לקבל מדריך הזנה לתינוקות?
את המדריך כתבתי בword, בשחור לבן והוא לא נראה fine. אבל, תוך מספר שעות היו 300 ומשהו תגובות וככה התחלתי להפיץ את משנתי.
המעצבת הגראפית שעבדה איתי, אמרה לי שהיא בשוק ששלחתי מסמך שנראה כמו שהוא נראה. היא ממש "נכנסה בי". השיחה הטלפונית הזו, הייתה כה מטלטלת, שאני זוכרת איפה הלכתי כשדיברתי אתה, למרות שעברו מאז שנים. אמרתי לה שאנשים לא מתעניינים בנראות אלא בתוכן והיא קטלה אותי.
התוכן מול הנראות, הוא שיח שיש לי עם עצמי, מה יותר חשוב. בהמשך היא עיצבה את המדריך והוא באמת נראה הרבה יותר טוב.
קיבלתי גם הרבה ביקורת על חלוקת המדריך, שאם אני מחלקת את הידע שלי בחינם אז לא יגיעו אלי לטיפול. אבל אני החזקתי בדעה, שכמטפל אתה נותן מענה לבעיה ובדרך כלל לא יגיעו מטופלים להעשרת הידע ולכן אני מאמינה בהחלטה שעשיתי אז, גם היום.
את מתארת את עבודך כשכירה, אם יורשה לי לומר, כאפרורית
אני חייבת לסייג את דברייך, עבורי היא הייתה אפרורית. באיזשהו שלב רציתי לפתוח בקופה מרפאה להפרעות אכילה, רציתי לשנות בתוך המרחב שעבדתי בו. היו לי הרבה רעיונות יצירתיים לשינויים אבל אני חושבת שלא הייתי מאוד אסרטיבית ביישום שלהם.
אני רואה אצלך רצון להטביע חותם בעולם הזה, רצון שמתחבר למשמעות
אני עוברת תהליך של אימון אישי (קואצ'ינג) ושם עולה הרצון שלי לאוטנטיות, פנימית וגם חיצונית. מה שאני דורשת להוציא החוצה ומה שאני רוצה לקבל מאנשים. הרצון הזה לאוטנטיות מצריך ממני הרבה משאבים.
דוגמא לכך היא שבעולם המזון יש הרבה אפשרויות לשיתופי פעולה. כדי לייצר שיתופי פעולה אני צריכה שזה יהיה מדויק לי. אז ערכים של אוטנטיות, לויאליות והשארת חותם הם מאוד חשובים לי.
כאן נכנסו לנושא של ערכים. האותנטיות היא ערך מאוד חשוב עבורך שמתווה לך את הדרך
כן, היו ימים שהייתי אומרת שהפייסבוק הוא המשרד שלי, היום זה האינסטגרם ומאוד קשה להישאר שם ולא לעוות את המציאות, איך שאני מציגה את עצמי ואיך שאני קולטת את האחר. זהו שיח שלא מדברים עליו, אבל כל היום את רואה מה הקולגות שלך עושות וההשוואה היא בלתי נמנעת. אני מניחה שנשות מקצוע אחרות עושות את זה כלפי העבודה שלי. ההשוואות הוא נושא שמעסיק אותי ובכנות, אני לא יכולה להגיד שזה מאחורי.
אני רוצה להוסיף שבהוצאת המדריך הייתה גם נאיביות. הנאיביות של מה אכפת לאנשים הנראות, אם הידע הוא חשוב וטוב. למדתי להבין שהנראות חשובה לאנשים ולמדתי להבין שאנשים מתבוננים על דברים בשונה ממני.
אימא שלי, הייתה מתקנת לי שגיאות הקלדה ואני לא הבנתי את הצורך של זה. היום אני מבינה את החשיבות של זה, למשל אימא עם הפרעת קשב וריכוז אם היא תקרא ותגיע לשגיאות הקלדה אז איבדתי אותה.
בנוסף, הבנתי שהביקורות על העיצוב או על ההקלדה, אינן ביקורת עלי אלא, על המוצר שהוצאתי. לקח לי הרבה זמן להבין. אני עושה דברים ולא מתכוננת אליהם קודם, כמו שלא התכוננתי ללידה שלי. אני אומרת "אני אבוא ויהיה בסדר".
מה עזר לך בשינוי המקצועי, הסבה מקצועית, במעבר משכירה לעצמאית? מדברייך הבנתי כי המשרה שירתה אותך בשלב האימהות הטוטאלית, כשהילדים היו צעירים
מבחינת שכר, העבודה הזו לא שירתה אותי בכלל. השכר של המקצועות הפרא רפואיים הוא נמוך מאוד. היא הייתה טובה ל"אני ממשיכה לעבוד" ובזה היא שירתה אותי אבל היא לא שירתה את הלב, לא הרגשתי שאני עושה דבר משמעותי.
כשטל היה כמעט בן שנה, התחלתי ללוות משפחה בחו"ל. עזרתי להם בהפרעת האכלה שהייתה להם, זה טיפול מורכב מאוד שעבד. ואז אמרתי יש פה משהו.
אני מבינה שמה שעזר בשינוי המקצועי / הסבה מקצועית היה הלמידה מהצלחות
כן, לגמרי. כי גם סביב האוטנטיות והרצון להיות נאמנה לעצמי היה חשוב לי ההצלחה של הטיפול בילד ומשפחתו. עצם העובדה שהתחלתי עם מטופל שהוא יחסית קרוב אלי, הקל עלי, בשלב המקצועי בו הייתי.
בנוסף, גל, הבן הזוג שלי, מאוד עזר לי. מצד אחד ההורות הייתה כולה עלי, אבל מבחינתו השמיים היו הגבול וזה עזר לי, גם מכיוון שהרבה שנים רק אני ידעתי מה אני עושה. אימא שלי הרבה פעמים שאלה אותי "מה את עושה?" כי יש ילד שלא אוכל ואז הוא אוכל אבל מה אני עשיתי בדרך, זה לא ברור לצופה מן הצד.
את מובילה אותי לשאלה האם היו עצמאים מסביבך, שיכולת ללמוד מהם, מי בסביבה המיידית שלך עשה הסבה מקצועית או שינוי מקצועי
סבתא שלי הייתה גננת, אימא שלי מורה מאז שהייתה מורה-חיילת, ההסבה המקצועית היחידה שהיא עשתה, היא מחינוך ילדים לחינוך מבוגרים, שהוביל אותה ללמד באולפנים. אבא שלי הוא יותר יזם ועשה המון דברים. לשאלתך, לא גדלתי בבית שקידשו את ערך היצירתיות והיזמות.
בבית שלי, במשפחה שגל ואני הקמנו, הערכים של יצירתיות, יזמות והתפתחות מאוד נוכחים. ים עברה לכנות, לפנימייה מתוך החלטה אישית ולאחרונה שני ילדיי הצעירים החליטו, שוב באופן עצמאי, לעבור לבית הספר הדמוקרטי.
ההקשבה ללב של גל ושלי מאוד נוכחת וחלחלה לילדים.
כן, זה בדיוק זה. וגם בתוך הבית שלי, העסק שלי בא לידי ביטוי. הנה, אראה לך את הסלון שלי הוא מלא בערכות הבישול שלי.
עדי מסובבת את המצלמה כדי שאראה את הסלון הביתי ואז מופיעה התמונה הזו:
תכלי לספר לי על ערכות הבישול?
לפני שנים למדתי שילוב בישול בטיפול, אצל, איילת ברק, שפיתחה את התחום הזה בארץ. לפני שנתיים הייתה לי מחשבה להכין ערכת בישול והכנתי דוגמא לערכה כזו. הדוגמא הייתה אצלי בקליניקה, ללא שימוש או שיווק שלה. באחד הימים, נכנס חבר קיבוץ לקליניקה (עדי מתגוררת בקיבוץ) ושאל אותי על הערכה. אז החלטתי להפיץ אותה ועכשיו אני מוכרת כמה עשרות ערכות בחודש. זה לקח לי הרבה זמן.
בהמשך לשאלתך על היזמות, זה תמיד היה. מכרתי בראוניס ברכבת, הייתי תופרת גומיות ומוכרת אותם, תמיד הייתה יזמות אבל לא תמיד זה היה בשביל הכסף, אלא לרווח שאינו כספי.
בשיחה שלנו עובר כחוט השני הנושא של יחסים בינאישיים, שגם הוא תחום משמעות עבורך.
נכון, זה הדבר שהכי חשוב לי. במשפחה שלי, בקיבוץ בו אנחנו גרים ובכלל.
הקשר בין יחסים הבינאישיים ואכילה. אני מסתכלת על אכילה בתור השפה הראשונה שלנו ואם אני מצליחה להפיל אסימון, להביא תובנה, להכיל את הסבלנות הנדרשת, אז זהו הישג חשוב.
ניטשה אמר: "אם יש לך את הלמה תמצא גם את האיך"
זה הדבר שאני רוצה לעשות בעסק שלי. אני אתן לכם את התשתיות ואתם תעשו את ההתאמות שלכם, אבל עם זאת, יש רצון מאוד חזק לקבל מתכון כתוב ואני מבינה את הרצון הזה, שנובע מהעומס של החיים, של הרשתות החברתיות והווצאפ. כל אלו יצרו מצבים לא נורמליים ולכן יש פחות פניות להתאמות, אלא רצון לפתרון מהיר.
גם הגבולות בין העבודה לחיי המשפחה אינם ברורים כמו פעם.
הסלון שלך הוא דימוי לגבולות המטשטשים, לערבוב שבין העסק למשפחה
נכון מאוד, הסלון שלי הוא בהחלט דוגמא לכך.
ספרי לי על המתכוניה?
המתכוניה התחילה כקבוצת פייסבוק ב2014, שנה שבה לא היו הרבה קבוצות בפייסבוק.
המודל היה פשוט מאוד וענה על השאלה – מה הורים מחפשים?" הבנתי שהם מחפשים מתכונים לילדים. זו הייתה הדרך שלי לקבץ סביבי הורים.
הקבוצה התנהלה שאימהות היו שולחות מתכון, המעצבת הגראפית הייתה מעצבת את המתכון ואז הייתי מעלה אותו. עם הזמן הבנתי שהרעיון והביצוע מוביל לתחושה טובה אצל האימהות. למשל, אימא שהתינוק שלה היה בן חודשיים, כלומר הוא לא אכל עדיין, העלתה מתכון ואני העלתי אותו שוב בגרסה הגראפית המעודכנת ואז היא תייגה את בעלה וכתבה לו "תראה! אני מופיעה במתכוניה!".
אז הבנתי שהערכים של "לתת במה" ואוטנטיות באים לידי ביטוי במתכוניה וכך גם יצרתי קהל של הורים סביבי. היום, אני גאה במתכוניה וחושבת על צעדיי קדימה, כי אני רוצה למתג את עצמי מעבר לרעיון של לתת מתכון. לכן אני היום בסוג של מיתוג מחדש.
בהמשך, בד בבד עם הקבוצה, הקמתי אתר והמשכתי להרצאות אינטרנטיות, עוד לפני עידן הזום וכיום יש גם ערוץ יו טיוב. עכשיו אני רוצה להתרחב לתחום של ערכות הבישול ולהרצאות לאנשי מקצוע וחינוך.
דיברנו על הטבעת חותם, על משמעות ואני מרגישה שבמתכוניה אפשרת לאימהות להטביע חותם
נכון. לפעמים אני הולכת בתל אביב ברחוב ונשים עוצרות אותי ואומרות לי- "בזכותך נכנסתי למטבח". אני הייתי רק הצינור, אפילו את המתכון לא כתבתי, אבל נתתי להן את הפלטפורמה. וזה מאוד מרגש אותי. הפלטפורמה הייתה הצורך.
אני תוהה לאיזה ערכים המתכוניה מתקשרת – אוטנטיות, הטבעת חותם ואולי גם להפיץ ידע ולהיות פורצת דרך
זה חשוב לי להיות פורצת דרך, אני מוכנה להיות שם בשביל פרויקטים שהם פורצי דרך. אני רוצה להיות שם הראשונה והמובילה. היום אני לא מתייבשת לומר את זה, וזה היה תהליך.
אני חוזרת רגע לתהליך. היה איש מקצוע שליוווה אותך במעבר משכירה לעצמאית? האם הייתה שם קאוצ'רית, מאמנת אישית, יועצת עסקית
היו הרבה בדרך ואני יכולה להגיד שהרבה פעמים זה היה פלסטר למשהו יותר עמוק. חיפשתי את פריצת הדרך. הייתי כן במרחבים שמדברים עסקים אבל תמיד היו לי התנגדויות בעיקר כי בדרך כלל נפגשתי עם העדר אוטנטיות, כמו בתהליך המכירה.
היום אני בתהליך של אימון אישי (קואצ'ינג) שהחל מתהליך אימוני לעסק אבל כעת בעיקר נסוב סביבי.
אני ממליצה למי שמחפשת לעשות את השינוי משכירה לעצמאית לחפש את הידע בעמותות ובקרנות, למשל, ב"קרן שמש".
לקראת סיום מה לקחת אתך משיחתנו?
בשיחה אתך הבנתי שהיה בי געגוע לדרך שלי ומכיוון שאלו הם תכנים שאני לא נוגעת בהם ביומיום, שמחתי להיזכר בהם, בעיקר את מה שמניע אותי כמטפלת וכאימא.
תודה שהזכרת לי.