אימון אישי: איך לשאת את סבל ילדנו

יש סבל בעולם.
אני יודעת שאני לא מחדשת לאף אחד אבל אני רוצה להוסיף על זה ולהדגיש אוכלוסייה אחת שמאוד קשה לנו לשאת את סבלה ואלו הילדים שלנו.
אך אחד מהתפקידים ההוריים החשובים וגם המאתגרים ביותר הוא ללמוד לשאת את כאב ילדנו.
הדאגה לשלום ילדנו מתחילה מוקדם מאוד. עוד לפני ההיריון, אנחנו מתפללים לילד בריא בנפשו ובגופו.

משיחות עם הורים בזמן טיפולי הפוריות עולה דאגה כבר בשלב שבו העובר נמצא בצלחת הפטרי במעבדה. כבר אז נדרשים הורים לשאת את כאב ילדם שעוד לא נולד.
אימהות יודעות היטב כמה הן דואגות כבר בהריון לשלום העובר ובמידה וחלילה מתגלה בעיה כלשהי כבר אז נתמודד עם האתגר לשאת את סבל ילדנו.
עם הלידה והגעתו של ילדנו לעולם, הדאגה הופכת לממשית יותר ונעה בין לשאת את סבלו של הילד מתסכול כי לא קיבל דבר מה שרצה ועד לשאת את סבלו כשהוא קודח מחום.
נשיאת הסבל נראית לפעמים בלתי נסבלת, משימה שקשה מאוד לעמוד בה. אך תפקידנו ההורי הוא לשאת את סבל ילדנו, לדעת איך להתמודד אתו ולהושיט יד לעזרה.
כמי שמשמשת קואצ'רית, בקליניקה שלי לאימון אישי, אני מתרשמת מהאופן בה הורים נושאים את כאב ילדם ואני נפעמת מכך שנשיאת הכאב היא חוצה גילאים.

אימא צעירה בהריון תישא את כאב העובר בזמן בדיקות לקביעת עתידו, אימא לבנים צעירים בגילאי הגן וביה"ס היסודי תתמודד עם הכאב של הילד בפרידה בשער בית הספר ובכניסה לחוג חדש ובוודאי עם הכאב על כך שלא הוזמן למסיבת יום הולדת.

אל הקליניקה מגיעות גם אימהות מבוגרות יותר, שנושאות את תסכול וכאב ילדם על לימודים אקדמיים שלא מצאו חן לאחר שכבר התחילה שנת הלימודים, על אהבה נכזבת ועל המשפחה המורחבת של החתן של הבת, שאינה עוזרת ותומכת בהם לאחר הלידה.
עם הזמן האימהות הופכות לסבתות ועכשיו האתגר מוכפל, סבתות נושאות גם את כאב הנכדים, בוודאי אם אלו ילדים מיוחדים, אבל גם אם הם מגיעים אליה אחרי יום לימודים, מתוסכלים על כך שמסיבה כלשהי לא השתתפו במשחק הכדורגל הכיתתי.