האומץ להעז: איך קואצ'ינג עוזר לך להיכנס מחדש לזירה

המעבר ממצב של הישרדות למצב של משמעות טמון בקבלה הפנימית שלך להיכנס שוב אל הזירה בכל הלב, גם אם הלב הזה עייף ונשחק ממאורעות התקופה, ובאומץ להעז. הימים הלא פשוטים שבהם אנו נמצאים שוחקים, שואבים לנו אנרגיה ומותירים לעתים קרובות תחושה עמוקה של תקיעות, כאילו כל תנועה קדימה נחסמת, כל רצון לצמוח ולהתחדש מתקשה להתרומם. ובתוך כל זה, עולה באופן ברור ביטוי אחד שנשאר איתנו, שממשיך להדהד ולהוות מגדלור לעתות משבר: “האומץ להעז” – ביטוי שנלקח מנאומו הבלתי נשכח של תיאודור רוזוולט, האדם שבזירה. רוזוולט מדבר על העשייה. על החשיבות להיות נוכח בחיים באופן מלא, להיכנס אל הזירה ולא להמתין באופן פסיבי מבחוץ. להיות זה שמנסה, שטועה, שנכשל לעתים, ונופל, אך בכל זאת קם מחדש וממשיך באופן אמיץ אל האתגר הבא. השינוי הזה יכול להיות לעתים הקטן ביותר, להחליט לשתות יותר מים ולהמיר קפה בכוס תה, לסדר פינה בבית שלא אסטטית מספיק בעיננו ולהכניס אליה אור ונשימה והשינוי יכול להיות משמעותי ומרחיק לכת יותר, כמו קבלת החלטות קריטיות לגבי הקונסטלציה המקצועית שלך, לגבי מקום מגורייך, לגבי מערכות היחסים שלך, לגבי הדרך שבה כדאי להמשיך ולהתפתח. דווקא עכשיו, בתוך הקושי והאתגר, זה הרגע להציג אומץ. לא כי קל, ולא כי קיים ביטחון להצלחה, אלא כי זה הדבר שנדרש לעתיד שלך. המפתח להניע מחדש תנועה, להציג חזון לעתיד ולהתגבר על הקיפאון, טמון בקבלה הפנימית שלך להיכנס שוב אל הזירה בכל הלב, גם אם הלב הזה עייף ונשחק ממאורעות התקופה. כדברי רוזוולט, מ-1910: "האשראי שמור לאדם הנמצא בזירה, זה שנאבק בגבורה, שטועה ומועד, ומחטיא באופן חוזר ונשנה… ובמקרה הרע, אם העלה חרס בידיו, לפחות נכשל לאחר שהפגין אומץ להעז.” אולי זה בדיוק עכשיו הרגע להיזכר כי האומץ להעז אינו תלוי בוודאות להצלחה, אלא בנכונות להיות שם באופן מלא, להיכשל לעתים ולהמשיך בכל זאת לצעוד לעבר השינוי שבו אנו כל כך חפצים.