הכירו את הכותבת:
מיכל גרי קואצ'רית, מקדמת אנשים מהמקום
בו הם נמצאים, למקום בו הם שואפים ורוצים להיות באמצעות אימון ממוקד משמעות
"אולי תסכימי להתראיין לבלוג שלי?" שאלתי את אודיל באחת מהפגישות שלנו, שהן פגישות שמתובלות בהרבה פטפטת, אוכל, שתייה, שיתופים וצחוק. אודיל, כחברה טובה, נענתה מיד. הייתי בטוחה שאראיין אותה והיא לא תחדש לי דבר, אנחנו הרי חברות יותר מ- 15 שנה והייתי עדה לשינויים המקצועיים שהיא עברה לאורך הדרך.
כשסיימנו את הריאיון שמחתי שנפגשנו לשיחה עניינית בנושא הסבה מקצועית, מכיוון שגיליתי עליה הרבה פרטים שלא ידעתי והשיחה ביננו, שעדיין הייתה מצחיקה ושמחה, הייתה מעניינת ומסקרנת וכמה טוב לפעמים ל"צלול" לעומק עם חברה בנושא אחד, כשאני לובשת את חליפת הקואצ'רית והיא את חליפת מנחת ההורים.
אני מזמינה אותך לקרוא אודות שינוי מקצועי, הסבה מקצועית ועוד בחייה של אודיל רוזנפלד:
תודה אודיל שהסכמת להתראיין לבלוג שלי שעוסק בשינוי מקצוע, הסבה מקצועית ובכלל הדרך המקצועית שנשים עוברות. מה התיאור המקצועי שלך, נכון להיום?
אני מנחת הורים, קבוצות ופרטני, בוגרת מכון אדלר, מלווה הורים לילדים צעירים בגילאי 2-10.
עיקר עיסוקי כיום הוא יועצת לגמילה מחיתולים, בשלב המעבר מחיתולים לשירותים. בנוסף, אני יועצת שינה.
אני מוצאת שיעוץ לגמילה הוא קודם כל הדרכת הורים וגם אם הורים רוצים את הטיפים המדויקים לגמילה, אני מסתכלת על התמונה הרחבה ומשלבת ביעוץ לגמילה גם הדרכת הורים.
אני מרגישה זכות גדולה להדריך הורים, אני נפעמת כל פעם מחדש לחוות את השינוי שמתרחש במשפחות שלהם.
במקביל, בשנתיים האחרונות, אני עובדת בחצי משרה כשכירה, כמזכירה רפואית בבית חולים פרטי. במסגרת תפקידי אני מקבלת מטופלים שמגיעים לניתוחים.
בשעות הפנאי, אני מתרגלת יוגה ושוחה בים, פעילויות שהן חלק ממני וכמובן אימא לשלושה בוגרים – רועי (23.5), עינב (20.5) ועמית (כמעט 16).
אשמח לשמוע על תחילת דרכך המקצועית
הלכתי מאוד בתלם. קצינה בצבא ואחר כך רצון ללימודים אקדמיים, אפילו לא היה טיול גדול למזרח.
לקראת הלימודים הייתי בהתלבטות באיזה תחום לימודים לבחור. בעקבות ההתלבטות הגעתי לאבחון תעסוקתי. לאחר תהליך, התכנס האבחון לשני תחומים: פסיכולוגיה והנדסת תעשייה וניהול.
התלבטתי בין שני התחומים, אך מכיוון שחששתי שכפסיכולוגית אקח מקרים של מטופלים באופן אישי, החלטתי לבחור בהנדסת תעשיה וניהול. הפסיכולוגיה עניינה אותי, כי נפש האדם עניינה אותי כבר אז, אבל חששתי שזה יהיה לי "כבד מדי" ויכנס לי לחיים האישיים. כשהציעו לי את התעשייה והניהול זה היה שינוי מרענן, מה גם שיכולתי להביא לידי ביטוי גם את הצד הריאלי שבי.
האם השיקול של אורך ההכשרה המקצועית נלקח בחשבון משום שתעשייה וניהול הם לימודים של 4 שנים בעוד פסיכולוגיה התואר הראשון הוא רק ההתחלה ומשם יש להמשיך הלאה בלימודים ובהתמחות עוד שנים
כן בהחלט, השיקול של אורך תקופת ההכשרה נלקח בחשבון, הבנתי שתעשייה וניהול הם לימודים של 4 שנים ולאחריהם אני כבר יכולה לעבוד כמהנדסת, בעוד שבלימודי הפסיכולוגיה התואר הראשון הוא רק ההתחלה ולאחריו יש צורך בהמשך לימודים ובפרקטיקום.
ייתכן שבהחלטה הזו ניכר הצד הפרקטי באישיותך?
בהחלט כן. היה זה יותר פרקטי ללמוד הנדסת תעשייה וניהול. תנאי הקבלה דרשו ממני לשפר את ציוני הבגרות שלי ולכן נרשמתי לשנה של מכינה. עם תום המכינה התקבלתי להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת תל אביב.
איך היו הלימודים עבורך?
מהתואר אני זוכרת את השביתה הגדולה של המרצים שפרצה בשנה א'. מאוד נהניתי מהשביתה הזו, כי הלימודים הלחיצו אותי והשביתה אפשרה לי הפוגה מהלחץ שהרגשתי.
ובכלל, לאורך כל הדרך הייתי סטודנטית מאוד מאוד לחוצה, מה שלא אפשר לי ליהנות מהלימודים. בזמן הזה גרתי ברמת אביב בדירה שכורה ומלצרתי לפרנסתי בגן אירועים. לא זכורים לי חיים סטודנטיאליים חווייתיים, כנראה בגלל הסטרס שחשתי מהלימודים.
בשנה השנייה הכרתי את אריאל, בעלי, שלמד גם הוא תעשייה וניהול ועברנו לגור ביחד בתל אביב.
עם סיום הלימודים איך המשיכה הקריירה המקצועית שלך?
בשנת הלימודים הרביעית שלי, אל על יצרו קשר עם הפקולטה וביקשו מספר שמות של בוגרים לעבודה שם. כך הגעתי לעבודה באל על. הגעתי לראיון אבל הבנתי מהר מאוד שבזכות ההמלצה מהפקולטה כנראה אעבור אותו בהצלחה וכך היה. התקבלתי לעבודה במחלקת ארגון ושיטות באל על. עכשיו אני נזכרת שבראיון שאלו אותי מה דעתי על שרות. עניתי כי הוריי יוצאי צרפת שנושא איכות השירות מאוד קרוב ללבם ולליבי. גם היום אני מאמינה שאני מאוד שירותית בעבודתי, בשני הכובעים שלי, כנראה שזה מהבית.
מה היה תפקידך בארגון ושיטות באל על?
עבדתי במחלקה של חקר ביצועים. ניתחתי את הסקרים שמעבירים לנוסעים וכל חודש הצגנו דו"ח למנכ"ל, כך שכבר בתפקיד הראשון שלי כמהנדסת תעשייה וניהול הייתה לי חשיפה לדרג הבכיר בארגון.
בתפקיד השני שלי באל על, עבדתי על תכנון מצבת כח האדם של הדיילים והטייסים. התפקיד מאוד עניין אותי בזכות השוני בביקושים לפי חודשי השנה, עבודת כח האדם סביב השעון ובזכות עבודה רבה של חקר ביצועים. בנוסף, התפקיד שילב עבודה של נתונים ואנשים. מה שמאוד מצא חן בעיניי.
איך עבודה עם אנשים?
באל על יש ציים שונים, לפי סוג המטוס. לכל צי יש מנהל ואני עבדתי מולם כאשר הם הביאו לידיעתי את הלך הרוח של הטייסים, החששות והתחושות. אני מצדי חישבתי על פי תחזיות הנוסעים את כמות הטייסים הדרושים בכל צי, ומכאן את הצורך בקליטת טייסים ובניוד של כח אדם מצי לצי.
מעבר מצי לצי משפיע מאוד על אורח החיים של הטייס. יש ציים של טיסות ארוכות ושהיות ארוכות בחו"ל ויש ציים של טיסות קצרות עם שהיות קצרות בחו"ל או כמעט ללא שהייה.
שם למדתי על ההבדל בין טייסים וותיקים שהעדיפו את הציים ארוכי הטווח, בעלי השהיות הארוכות, לעומת הטייסים הצעירים, שהעדיפו את הציים קצרי הטווח ובעלי השהיות הקצרות בחו"ל, מה שאפשר להם לנהל חיי משפחה לצד העבודה.
דבר מעניין נוסף עבורי בתפקיד היה העבודה מול הסכמי העבודה ותמחור השינויים העתידיים.
בסה"כ הייתי 10 שנים באל על, בתקופה הזו התחתנתי, הריתי וילדתי את שלושת ילדיי.
איך היה לעבוד באל על ובמקביל לבנות את משפחתך?
התנאים באל על נהדרים ומאוד באים לקראת אימהות צעירות. לאחר כל לידה הארכתי את חופשת הלידה שלי ומשחזרתי לעבודה הייתי זכאית לצאת מהעבודה בשעה 13:00 עד גיל שנה. לשמחתי, ניצלתי את ההטבה הנפלאה הזו.
איך קיבלו חברייך לעבודה את העובדה שיצאת בשעה 13:00? אומנם זו הטבה שנבעה מחוזה העבודה שלך אבל איך הגיבו הקולגות?
ארגון ושיטות היא מחלקה צעירה באל על, כך שההטבה שניתנה לאימהות, הייתה מוכרת וידועה, לכן לא הייתי צריכה כלל להיאבק על הזכות הזו וכולם כיבדו וקיבלו אותה.
היכן מתחיל השינוי והרצון לעזוב את אל על ולבצע שינוי מקצועי או הסבה מקצועית?
כשנולד עמית, בני הצעיר, לא הייתי בטוחה שאני רוצה להישאר באל על.
העבודה פחות עניינה אותי, הרגשתי שמיציתי ולא ראיתי אופק מקצועי. מצד שני בבית, חוויתי עומס גדול. אריאל, בעלי, עבד בחברת היי טק ונסע הרבה לחו"ל. לכן, למרות שהציעו לי תפקידים אחרים באל על, הרגשתי שנכון לי לעזוב ולאחר לידת עמית, הייתי בחופשה של שנה ואז עזבתי.
יכולת להישאר שם עד עכשיו. אני מכירה את אל על מקרוב, גם אני עבדתי שם, וזה מקום ש"שואב אותך"
לגמרי והחלטתי שאני לא רוצה להיות אחת מהעובדות שנשארה שם בגלל הנוחות, אני מכירה קולגה שלי שעבדה שם עד עכשיו.
מה היו התכניות, חשבת על שינוי מקצועי, הסבה מקצועית?
לא היו לי תכניות, "זה שאת לא יודעת מה את רוצה לעשות זה לא אומר שאת צריכה להישאר שם", אמר אריאל וצדק.
איך הסביבה, החברים והמשפחה התייחסו לעזיבה שלך? בכל זאת, קביעות, תנאים ועבודה שאהבת
כן, היו צקצוקים מכל הכיוונים, כולל ההורים שלי, אולם, אני ידעתי בעיקר מה אני לא רוצה וידעתי שאני לא רוצה להישאר שם.
לא חשבתי אז על כיוון אחר, אבל מכיוון שהקולגות שלי היו חבר'ה צעירים, שהתחתנו והקימו משפחות, התחלתי להתעניין בנושאים של הנקה ומשפחה, אך רק כתחום עניין לא כאופציה לשינוי תעסוקתי או הסבה מקצועית.
בהמשך לכך, עשיתי תהליך של אימון אישי עם קאוצ'רית והיא המליצה לי ללמוד במכון אדלר "בשביל המשפחה שלך". וכך עשיתי.
ובמכון אדלר נפתח בפנייך תחום משמעות חדש - הורות
נכון, אבל לא הייתה לי אז כוונה לעסוק בזה, בשום צורה. בטח לא להנחות קבוצות. אם חשבתי על מה אני רוצה לעשות הלאה המחשבה הייתה לא לחזור לטירוף ולעומס שהייתי בהם. רציתי לעשות משהו בשבילי.
איזה כייף זה ללמוד בשביל הכייף, נכון?
ממש.
כפי שדיברנו, לא נהניתי בלימודים באוניברסיטה ופתאום באדלר כל כך נהניתי. עברתי תהליך אישי התפתחותי, למדתי נושאים שעניינו אותי וגם לא היה שם לחץ של מבחנים וציונים וזה מאוד התאים לי. בניגוד לאוניברסיטה, באדלר לא הייתה הישגיות, זו הייתה אחת הסיבות שנהניתי מהלימודים.
מתי הרגשת שאת רוצה לעסוק בזה?
את הלימודים באדלר התחלתי בקורס הבסיסי, מבלי כוונה להמשיך וללמוד שם. אולם, רוב הנשים שהתחילו את הקורס איתי התכוונו להמשיך בלימודי הנחית קבוצות הורים ומכיוון שגם התחברתי לשיטה החלטתי להמשיך הלאה יחד איתן.
גם בשנה השנייה המשכתי לומר שלא אהיה מנחת הורים למרות שהצלחתי גם בחלק המעשי. בשנה השלישית כבר החלטתי שאעסוק בזה.
אהבתי מאוד את הלימודים ואת העבודות כי העבודות התבססו על תהליך אישי ומאוד התחברתי לתכנים ולתהליך.
במקביל ללימודים באדלר, בשנה השנייה, החלטתי ללמוד גם בקורס "דולה לאחר לידה" ב"קשת בענן" ושם נפגשנו כי לימדת אותי בקורס.
נכון! אני זוכרת את הרצינות שלך בזמן ההרצאות שהעברתי לכן
המשכתי ללמוד באדלר, תוך כדי שאני מתחילה ללוות משפחות לאחר לידה ולעבוד כדולה פוסט פארטום. בשנת הלימודים הרביעית באדלר עשיתי פרקטיקום. הפרקטיקום באדלר מאתגר מאוד – הנחייה ב"קו" (שתי מנחות, המנחות קבוצה ביחד) בסדנא שאורכה 24 מפגשים.
צלחתי את הפרקטיקום ורציתי להמשיך עם השותפה שלי להנחיה לסדנא נוספת. אולם היא, שהייתה שכירה, החליטה שהיא לא ממשיכה להנחיה של עוד סדנא. החלטתי לא לוותר ואמרתי לעצמי שאני חייבת לנצל את המומנטום ולפתוח סדנא.
תליתי מודעות על לוחות מודעות (טרום עידן הפייסבוק), חילקתי פליירים בגנים בכפר סבא ובסוף הצלחתי לפתוח 3 קבוצות במקביל: 2 סדנאות בכפר סבא ואחת בישוב מתן.
וואו, זוהי התחלה מרשימה ביותר. מה שמוביל אותי לשאול על הזהות המקצועית שלך. כמהנדסת, הזהות המקצועית שלך הייתה מאוד מבוססת, עבדת כשכירה, כחלק מצוות בארגון גדול ומוכר ואז שינית את הזהות המקצועית שלך לעצמאית העובדת לבד בשטח. איך זכור לך השינוי הזה?
ראשית, לא בחרתי להיות עצמאית, לא הייתה לי פנטזיה כזו. בדיעבד אני יותר מתאימה לעבודה כשכירה מאשר לעבודה כעצמאית. אז לא הייתה בחירה להיות עצמאית, אלא להיות מנחת הורים.
מה שעזר לי בתהליך של השינוי המקצועי, שיצאתי מאל על וישר נכנסתי למשהו, לא הייתה תקופה של התלבטות. ההתגלגלות הזו הגדירה את המסלול ולא עצרתי לחשוב אם אני רוצה להיות עצמאית וכו' ותוך כדי שלמדתי באדלר הייתי כבר דולה פוסט פארטום כך שהייתה שם איזושהי מסגרת.
העבודה כדולה פוסט פארטום עזרה לי מאוד לייצר זהות מקצועית בתחום ההורות.
מעניין מה שאת אומרת, כי הוא דומה למה שאמרו לי מתראיינות אחרות שעברו הסבה מקצועית או שינוי מקצועי כמו הדס מור שלא הייתה מחשבה מתוכננת, אלא זרימה בתוך התהליך.
אני שמחה שאת אומרת את זה כי אני מרגישה שאני לא מתוכננת מספיק ולכן זה מעודד אותי.
זרמת עם השינוי
נכון, נהנתי ממנו והיום הוא לפעמים חסר לי.
מה ממנו חסר לך?
יש משהו בעבודה עם נתונים שמייצר בהירות, לעומת עבודה עם אנשים. התלם הזה של הנתונים והמסגרת של העבודה כשכירה עושים סדר, שקט.
יכול להיות שזה מוביל אותנו לשלב התעסוקתי הבא שלך?
כן, אני מרגישה שאני מעולה כמנחת הורים אבל פחות אוהבת את הניהול של העסק. לכן, החלטתי לפני שנתיים לממש רצון שהיה בי כבר כמה שנים קודם ולעבוד כשכירה בחצי משרה. היו לכך כמה סיבות:
– הילדים גדלו ונזקקו פחות לנוכחותי בבית
– רציתי לצאת מהבית ולפגוש אנשים. כעצמאית המפגשים הקבועים ועבודה עם קולגות מאוד חסרו לי.
– רציתי מסגרת, שבחלק מהזמן, אני קמה בבוקר ולא אני צריכה להגדיר מה אני עושה
– רציתי לייצר הכנסה נוספת וקבועה.
וגם כאן, כמו במקרה של אל על, לא נאלצתי לעבור ראיון עבודה מאפס אלא ראיתי פוסט של מודרכת שלי בפייסבוק, שמחפשת מזכירה רפואית עבור בית חולים פרטי. זה התאים לי בדיוק. גם בגלל שהיה לי חשש שאם אתחיל לעבוד כשכירה, הדבר יראה ככישלון של העסק שלי, אבל אותה מודרכת הכירה מקרוב את היכולות שלי כמנחת הורים ולכן לא היה מקום לחשש הזה. פניתי אליה וכמובן היא שמחה מאוד והתקבלתי לעבודה בחצי משרה, כפי שרציתי.
איך זה הרגיש? לחזור לעבוד כשכירה?
זה היה מדהים, ממש כייף. ראשית, מאוד התחברתי למי שלימדה אותי את התפקיד. היא הייתה פשוט מקסימה וסללה לי את הדרך בנועם. התחברתי גם לתפקיד עצמו, שכרוך בעבודה עם אנשים ואני מאוד אוהבת אנשים.
בנוסף, בשלושת הימים שאני עובדת שם, יש לי שקט, שאינני צריכה ליזום משהו עצמאי ולשמחתי הרבה, הקליניקה שלי, שחששתי שתפגע ותצטמצם בעקבות השינוי, דווקא גדלה ופרחה. אז כיום יש לי עומס מכיוון טוב וסדר. יש ימים שאני בקליניקה ויש ימים שאני בבית החולים. השקט הגיע מתוך הבהירות של החלוקה הזו של ימות השבוע ואני מאוד נהנית מהיתרון הזה
למעשה, העבודה כשכירה יצרה לך סדר ביומן, דבר שיכולת לעשות בעצמך אבל התרחש בסופו של דבר כתלות בגורם חיצוני
בדיוק כך, הייתי צריכה את המשהו החיצוני כדי לסדר לי את היומן. בהקשר הזה מאוד קשה לי להתנהל בעסק שלי כמהנדסת תעשייה וניהול, שאמורה לדעת לעשות זאת. לבד לא הצלחתי לעשות את זה. אולי הדבר קשור למשמעת עצמית או לקשב וריכוז אבל אין ספק שהדבר תסכל אותי כמהנדסת תעשייה וניהול.
הידע שלך מתסכל אותך
בדיוק. הפער בין הידע שלי כמהנדסת ליישום שלו בעסק. היום בזכות שני הכובעים שלי נוצר עומס, שבגללו יש דברים שאני לא עושה בקליניקה, כמו שיווק, אבל הפכתי ליעילה יותר מבחינת ניצול הזמן.
ייתכן שהגעת למספר מודרכים הנכון לך? ובגלל זה את לא עוסקת בשיווק? הדבר מתחבר לי לראשית השיחה בה שיתפת שלא רצית ללמוד פסיכולוגיה כדי להימנע מהעומס הרגשי שאולי יהיה כרוך בכך. אז אולי הדבר נכון גם פה? שהמינון העכשווי של הקליניקה הוא הנכון ביותר עבורך על מנת לא ליצור עומס רגשי
אני חושבת שאת צודקת. כשיש לי יותר משלוש פגישות ברצף אני מרגישה את העומס הרגשי וייתכן ששלושה ימים בשבוע בהחלט מספקים אותי, אך לא ידעתי להגיד את זה ולכן חיפשתי משרה נוספת.
גם כאן נעזרת בגורם חיצוני כדי למנן את עבודת הקליניקה
נכון. היום אני יודעת להגיד שבעבודתי כשכירה אני מוכנה לעסוק בעבודה יותר מאתגרת אינטלקטואלית, אולי מתחום התעשייה והניהול, ההדרכה, השירות. העיקר שיהיה מעניין ומשמעותי.
לקראת סיום שיחתנו, אני מודה לך על השיתוף. עשית דרך מעניינת בזכות הכישורים הרב גוניים שלך. עברת מתחום אחד לתחום שני בזכות הגמישות המחשבתית והיכולות שלך וידעת לייצר זהות מקצועית שמבוססת על הקשרים הללו. אשמח לשמוע ממך על משהו אחד טוב שאת לוקחת מהשיחה?
אני לוקחת את זה שעצם העובדה שזרמתי לתוך התהליך זה כנראה לא היה כל כך רע ודבר שני שאני לוקחת את הגמישות שלי, להיות גם וגם.