בתחילת השבוע חגגתי יום הולדת.
ומי שנולדה בתחילת אוגוסט יודעת, שיום הולדת בתקופה הזו מגיע עם עוד משהו: חם. ממש חם.
וכשחשבתי על זה, פתאום חשבתי על אמא שלי.
על היום שבו היא כרעה ללדת, בתחילת אוגוסט, באחד הימים הכי חמים בשנה.
ופתאום עלתה בי שאלה שלא חשבתי עליה קודם: היה אז בכלל מזגן בחדר הלידה?
אין לי מושג. אני חייבת לשאול אותה.
אבל השאלה הקטנה הזו גרמה לי לחשוב על משהו גדול יותר.
אני מכירה את סיפור הלידה שלי. שמעתי חלקים ממנו לאורך השנים. אבל כמה אני באמת יודעת על החוויה של אמא שלי באותו יום?
מה היא הרגישה?
ממה היא פחדה?
מה הפתיע אותה?
מי היה שם בשבילה?
ומה היא גילתה על עצמה באותו יום?
אולי זו אחת הסיבות שסיפורי לידה כל כך מרתקים אותי.
כי לידה מסתיימת, אבל הסיפור שלה ממשיך איתנו. לפעמים במשך שנים. ולצד רגעים של קושי, אכזבה או כאב, נמצאים בו גם כוחות שלא תמיד עצרנו לזהות.
ובדיוק סביב המחשבה הזו פתחתי השבוע קבוצת ווטסאפ חדשה שקראתי לה "הכח בסיפורי לידה".
קבוצה שקטה, ללא חפירות, שבה אשתף מחשבות, ידע וכלים שיעזרו להתבונן אחרת על סיפורי לידה, להבין מה נשאר איתנו אחרי הלידה ולגלות את הכוחות שטמונים בסיפור, כוחות שיכולים לחזק אותנו בהורות ובאימהות.
כנראה שיום ההולדת שלי הוא זמן מתאים במיוחד לפתוח אותה.
כי השנה, לצד השאלה איך אני רוצה לחגוג את היום שבו נולדתי, מצאתי את עצמי רוצה לדעת קצת יותר על היום שבו אמא שלי ילדה אותי.
ואולי גם יום ההולדת שלך יכול להיות הזדמנות לשאול את אמא שלך, אם זה אפשרי,
איך הרגשת ביום שבו נולדתי? איך את זוכרת את היום הזה? מה היה לך קשה, ומה עזר לך.
לפעמים שאלה אחת יכולה לפתוח סיפור שמעולם לא באמת שמענו.
ואני? אני מתחילה מהמזגן.